סרטן שלפוחית השתן הוא מחלה ממאירה הפוגעת ברירית הדופן הפנימית של השלפוחית. זהו אחד מסוגי הסרטן הנפוצים ביותר במערכת השתן, כאשר מרבית המקרים מאובחנים בקרב מבוגרים מעל גיל 60. מאמר זה יסקור את גורמי הסיכון העיקריים להתפתחות המחלה, התסמינים האופייניים שעשויים להעיד על קיומה, ואת אפשרויות הטיפול המקובלות כיום.
גורמי סיכון עיקריים
קיימים מספר גורמים המעלים את הסיכון לפתח סרטן שלפוחית השתן. עישון הוא אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר, כאשר מעשנים נמצאים בסיכון גבוה פי שלושה לפתח את המחלה בהשוואה ללא מעשנים. חשיפה תעסוקתית לכימיקלים מסוימים, כגון אלה המשמשים בתעשיית הצבע, הגומי וההדפסה, מהווה גם היא גורם סיכון. זיהומים חוזרים בדרכי השתן, היסטוריה משפחתית של סרטן שלפוחית השתן, וטיפולי הקרנות אגניות קודמים, עלולים אף הם להגביר את ההסתברות לפתח את המחלה.
תסמינים אופייניים
תסמיני המפתח של סרטן שלפוחית השתן כוללים דם בשתן (המטוריה), תכיפות ודחיפות במתן שתן, וכאבים או צריבה במתן שתן. עם זאת, חשוב לציין כי תסמינים אלה אינם ייחודיים לסרטן שלפוחית השתן בלבד, ועשויים להופיע גם במצבים שפירים כגון דלקות שלפוחית או זיהומים. כל הופעה של דם בשתן מחייבת בירור רפואי מקיף, גם אם הדימום חולף מעצמו. במקרים מתקדמים יותר של המחלה, עשויים להופיע תסמינים נוספים כגון כאבי גב תחתון, ירידה במשקל וחולשה כללית.
אבחון המחלה
בהינתן חשד קליני לסרטן שלפוחית השתן, יפנה הרופא המטפל, לרוב אורולוג, לסדרת בדיקות לאישוש או שלילת האבחנה. בדיקת שתן לציטולוגיה, בה מחפשים תאים סרטניים במדגם שתן, היא לרוב הצעד הראשון. בדיקה אנדוסקופית של השלפוחית, הנקראת ציסטוסקופיה, מאפשרת לרופא לחפש נגעים חשודים בדופן השלפוחית באופן ישיר. דימות באמצעות אולטרסאונד, CT או MRI עשוי להידרש להערכת היקף המחלה ומעורבות הרקמות הסמוכות או בלוטות הלימפה. במידת הצורך, תילקח ביופסיה מהנגע לצורך אבחנה היסטולוגית ודירוג חומרת הגידול.
אפשרויות טיפול
הטיפול בסרטן שלפוחית השתן תלוי במידה רבה בשלב בו אובחנה המחלה ובמידת החדרתה לשכבות העמוקות יותר של דופן השלפוחית. בשלבים מוקדמים, כאשר הגידול מוגבל לשכבה הפנימית בלבד, ניתן לעיתים להסירו במלואו במהלך פעולה אנדוסקופית (TURBT). במקרים בהם נותרו תאים סרטניים לאחר הפעולה, או במקרה של גידולים חוזרים, ניתן לבצע שטיפות של השלפוחית בחומרים כימותרפיים למניעת הישנות.
במקרים מתקדמים יותר, כאשר הגידול כבר פולש לשכבות העמוקות של השלפוחית, עשוי להידרש ניתוח להסרת השלפוחית כולה (ציסטקטומיה רדיקלית). ניתוח זה כרוך לעיתים קרובות בהסרת בלוטות הלימפה האזוריות ויצירת נתיב חלופי להפרשת שתן. לחלופין, טיפול משולב הכולל כימותרפיה והקרנות לאזור השלפוחית עשוי להתאים למטופלים מסוימים.
מעקב וניהול לטווח ארוך
לאחר השלמת הטיפול, חשוב להמשיך במעקב קפדני ושגרתי לאיתור הישנות מוקדמת של המחלה. מעקב זה כרוך לרוב בבדיקה תקופתית של הרופא המטפל, ציסטוסקופיות, בדיקות דימות ומשטחי שתן לציטולוגיה. שינויים בהרגלי חיים, כגון הפסקת עישון, שמירה על משקל תקין וצריכת פירות וירקות, עשויים להפחית את הסיכון להישנות המחלה. תמיכה רגשית ופסיכולוגית חשובה גם היא לאיכות חייהם של מטופלים המתמודדים עם השלכות המחלה והטיפולים.
סיכום
סרטן שלפוחית השתן הינו מחלה ממאירה שכיחה, הניתנת במרבית המקרים לאבחון מוקדם ולטיפול מוצלח. זיהוי גורמי הסיכון והתסמינים הקלאסיים של המחלה חשוב לאבחנה מהירה ושיפור הפרוגנוזה. באבחון, טיפול ומעקב הולמים, מרבית החולים בסוג סרטן זה מגיעים לריפוי מלא ומצליחים לשמר איכות חיים טובה. בכל חשד למחלה, חיוני להיוועץ באורולוג מנוסה, אשר ינחה את תהליך האבחון והטיפול בצורה מיטבית.
